<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שורש קבלת חכמים וסוד ומוסר ומשפיל רוחו. הבא לקבל דברי חכמים כמו שותה בצמא את דבריהם ויש להשפיל רוחו לשמוע מן הקטן כגדול כדאי' בספרי מנין שאם שמע אדם מפי קטן שיהיה בעיניו כשומע מפי חכם וכו' ת"ל אשר אנכי מצוה אתכם דברי חכמים כדרבונות וגו' נתנו מרועה אחד ואמר בפ' א' דברכות העוב' על דברי חכמים חייב מיתה ואמרי' בחלק ובערכין כי דבר ה' בזה אפי' דבור אחד ועל דבריהם נכרת ברית כדאמרינן בנדרים ואמרינן בפ' ג' דברכות (ד' י"ט) כל מה שאמרו חכמים אסמכיינהו על לאו דלא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל בספרי אפי' נראין בעיניך על ימין שהו' שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם, ותנן והוי מתאבק בעפר רגליהם וכששמע מעט חוזר כמה פעמי' כדאמרינן בע"ז (ד' י"ט) צייד הרמאי יחרך משבר כנפיו, בספרי אם שמור תשמרון תלמיד למד שנים או שלשה דברים ביום נמצא עשיר לאחר זמן וקובץ על יד ירבה ר' ישמעאל או' נפש רעבה כל מר מתוק מוציאה קמח בפני עצמה סובין בפני עצמה קיבר בפני עצמה כך יושב ושונה איש פלוני מתיר איש פלוני אוסר ר"ע או' שתה מים מבורך תחלתו אינו יכול להוציא טפת מים כך מי שלא למד בתחלתו אלא מה שמכניסין בתוכו ונוזלי' מתוך בארך, לבסוף באין תלמידי' ולומדים ממנו יפוצו מעינותיהם חוצה, ואמרי' בפ"ב דע"ז (ד' ל"ה) כי טובים דודיך מיין עריבים עלי דברי דודים מיינה של תו' ואמרי' בכל התלמו' איידי דאתייה מדרשא אקדמה כמו בריש יבמות דקודשא ב"ה אמ' שמעתא מכולהו רבנן במס' חגיגה וכן בריש גיטין (ד' ו') אביתר בני כך הוא אומר ובתנחומא ר"א בני אומ' פרה בת שתים, ואמרי' בברכות אגרא דשמעתתא סברא ואמ' לפום צערא אגרא, בפ"א דברכות (דף ה') ואתנה לך את לוחות האבן זו תורה והתורה זו משנה והמצוה זו מצות אשר כתבתי אלו נביאים להורותם זה תלמוד מלמד שכולם נתנו למשה בסיני ובכריתות בפ' אמרו לו (דף י"ג) ולהורות אלו הוראות את כל החוקים אלו המדרשו' אשר דבר ה' זה הלכה ביד משה זה תלמוד הרי קבלת חכמי' כל התורה אם אינו יכול ללמוד תלמוד ילמוד מדרשים או מקרא או חומש רק שלא ישב בטל ודברת בם ולא בדברים בטלים כדאמרי' ביומא (ד' י"ט) ובספרי למוד מדרש הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם אלו הלכות ואגדו' כי אם שמור תשמרון אם שמור אדם מד"ת כשם שראשוני' מתקיימין כך אחרונים מתקיימין לעשות' למד אדם תורה הרי מצוה אחת למד ושמר ועשה הרי אין למעלה הימנו רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד האגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. בתורת כהנים אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה תשמרו ועשיתם הלומד לעשות אם לא תשמעו ולא תעשו כל שאינו לומד אינו עושה לסוף מואס באחרים לסוף מואס בחכמים לסוף אינו מניח אחרים לעשות לסוף אינו מודה במצות שנתנו למשה בהר סיני לסוף כופר בעיקר בפ' בתרא דברכות (ד' ס"ג) בשעת המפזרים כנס בשע' המכנסים פזר יפוצו מעינותיך חוצה וקיים מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הולך אל חכמים יחכם וקיים קבלת חכמים לשמוע דבריהם ותוכחותם ומנהגם זהו סוד ואת ישרים סודו לדמות דבר ולפלפל ולהשוות הכל. לאחד מאלף תגלה סודך מה שידעו שנים אפשר להסתיר שלשה ידעו הכל נאמן רוח מכסה דבר סוד חכמים שומע מוסר וימנע מלעשות עוד על כן יקבל מוסר באהבה הוכח לחכם ויאהבך כדאמרי' בערכין (ד' ט"ז) החזק במוסר אל תרף יסר בנך ויניחך שמע בני מוסר אביך.
שורש ענוה. מרחיק מן הכבוד כמשה רבינו ע"ה שאמר ונחנו מה בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) גדול מה שנאמר במשה ממה שאמר באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר ובמשה כתיב ונחנו מה לכת והאיש משה עניו מאד ובשילהי פ"ק דע"ז (דף כ') אמר ר"י בן לוי ענוה גדולה מכלם רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן בפסיקתא מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה שוליים לרגלה ראשית חכמה יראת ה' עקב ענוה יראת ה' ענוה לשון כניעה ושפלות ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו ושתק והיה כנוע בלבו כמו לענות מפני הכנעה היא הענוה נבזה בעיניו וצנוע ואת דכא ושפל רוח ורוח נשבר ונדכה ורך לב ונכה רוח כשמספרים בגנותו יודה לבורא על אשר נודע לעולם מעט מחרפתו לייסרו ולהוכיחו כדי שישוב ואם מטיב לו הבורא ישפיל בעיניו מיראתו שלא תהיה לנקמה ממנו ומכשול ואם יהיה עשיר ישלם חובת הבורא ממנו כי אינו יודע מתי יכלה הממון ולא יתגאה ואם יעסוק בעבודת הבורא במ"ט יהיה נכנע וידמה לו מעט מה שהוא חייב לו וימחול למי שדבר רעות ממנו ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו מאד שמחל להם מיד ויניח הגבהות כאהרן כ"ג ונביא וכתיב והרים את הדשן להשפיל עצמו ולהסיר גבהותו על גודל מעלתו כדכתיב ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ולכבוד הבורא יקום מן הרשעים להכרית מעיר ה' כל פועלי און ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ויציל עשוק מי עושקו ויהי דוד עושה משפט ויצוה לעשות הטוב והישר ויתחבר עמהם חבר אני לכל אשר יראוך ויזהר מן הרע שיש בידו ובלשונו ויתודה, חטאתי אודיעך אלמדה פושעים דרכיך וינקום כפי היכולת לבער הרעים ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו צדקה לדור ודור עד עולם ויהיו דברים מועטים וקול נמוך ומעט שחוק ומעט שבועת השם על האמת ולא יעבור על לשונו כזב ולא ישב בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני וכשקורא בתורה ובנביאים ובכתובים ובתלמוד וראה הגמול והעונש ויודע כי עצמו מעשיו יכנע וישפיל עצמו וירך לבבו ויירא מעונש הדבר וישוב כמו יאשיהו אשר קרע את בגדיו והשיב לו הקב"ה יען רך לבבך ותכנע מפני הכניעה היא ענוה מושל במעשיו וברוחו כשמבזין אותו והיכולת בידו להנקם ומענוה ושפלות שותק וסובל ואם יקרהו מקרה ופגעים בו או בממונו או בבניו או בקרוביו יצדיק הדין יסגור פיו מלדבר ולבו מלהרהר כמו וידום אהרן ואם ישבחוהו בני אדם יאמר אל תשבחוני כי פשעי אני אדע ואם ילמוד כל היום וישבח בוראו ויגבה לו בזה ובמצותיו יכנע שמא חטאתי ויאמר לי כי תבאו ליראות פני מי בקש זאת מידכם מה לך לספר חקי ואם נתחייב כנגד חבירו יודה לו כמו צדקה ממני ואם ספר עליו שקר לא יכלימנו ולא יכעוס עליו, ואם הוא עשיר וגאה ומכובד צריך להכניעו ולהשפיל רוחו אז ישבחנו הבורא כמו המכסה אני מאברהם לפי שאמר ואנכי עפר ואפר וכן משה ונחנו מה וכן דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש כי אין ראוי לעבד להגביה רוחו כנגד אדונו אם אדונים אני איה מוראי כי אין טובה כמו הכניעה לפני אדונו שובי אל גבירתך ותתעני תחת ידיה ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם וכשאתה מתפלל הכנע לבך והשפל רוחך וחשוב עונותיך וכוין בתפלתך בדמע לבך ויכונו מחשבותיך על מה שאתה מוציא מפיך ואל תמהר וכוין דעתך פן תכזב בתפלתך כשתהרהר מחשבות אחרות ותאמר לבסוף יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי ואמרו רבותינו לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול להתפלל יתפלל ואם לאו אל יתפלל וכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד לכן בג' ברכות ראשונות ובג' ברכות אחרונות ובחיתום כל ברכה ברוך אתה ה' צריך כיון הלב בדעת שלימה ובהכנעת הלב ורוח ואלמדך הכנעה והשפל איך תשוב לפני אביך שבשמים ותתחרט ממעשיך ותהיה בוש ממעשיך איך תשוב לו הנפש כאשר נתנה לך אילו הוכנעה והושפלה לשמים יבכה בדמע לבבו ובדמע עיניו על חטאיו כמו שאמר דוד הוקם על הקים עולה של תשובה אמר אל דמעתי אל תחרש ויתחרט ויקרע סגור לבו קרעו לבבכם ואל בגדכם ושובו ויתודה על מנת לעזוב ומודה ועוזב ירוחם ויעזוב דרכו והרהוריו יעזוב רשע דרכו וגו' ויפשפש במעשיו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וידאג ויתאנח ואנחתו לפניו תבא ויכנע לבו הראית כי נכנע וישנה מלבושיו ויתאבל ויתאונן על חטאיו ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ויודיע לנפשו ויתבייש אלקי בושתי ונכלמתי ויעזוב חטאתו אף ספק איסור ולא ידע ואשם ונשא עונו על זה ידוו כל הדווים ויורה לכל איך ישובו אלמדה פושעים דרכיך מי יודע ישוב ונחם האלקים ויוכיח יצרו מלחטוא עוד ויחשוב במה חטא ויעמוד מעתה מהכנעתו ובהשפלתו ובתשובתו ויחשוב יום מיתתו וכאשר תצא רוחו ישוב למי שנתנה ומי מכלכל יום בואו לכן ימנע מלחטא וישוב אם און בידך הרחיקהו ויחשוב איך פעלתי און למי שעשה לי כל הטובות הלה' תגמלו זאת האותי לא תיראו נאם ה' ויבקש מחילה אולי יש תקוה וימחה העון ויעביר הפשע ואל ימשוך עוד העון אליו הוי מושכי העון בחבלי השוא אם עבר ולא קיים עשה של תפילין ולולב וציצית ישוב ויקיים מעתה אז שובו אלי ואשובה אליכם עבר לאו שאין בו כרת ועשה תשובה שלימה ונכלם ולא יחטא עוד ויכנע לבו וישפיל ויבקש מחילה אז יענהו ואם יתגאה ויגבה לבו וישמח שישבחוהו ומניח ההכנעה קשה לו מכל אך אם ישוב ויכנע לבו ולא יחטא עוד אז יש שכר לפעולתו, ואם יש בידו עבירות מיתות ב"ד או כריתות וישוב בכל כוחו וינוסה ולא יחטא ומבקש מחילה בכל כיוון ומקבל יסורין ושמח בהן אז יום המיתה מכפרת עם הכפורים והתשובה, אם גזל ישוב ויבקש מחילה מהנגזל וישלם לו הגזילה אשר גזל וכל חי יתן אל לבו ענוה והשפלה והכנעה והתשובה ויקרא לאלקיו בחזקה אז קרוב ה' לכל קוראיו וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו' דרשו ה' בהמצאו טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך טעמו וראו כי טוב ה' דע אלקי אביך ועבדהו וידעת היום והשבת אל לבבך וגו' על כן מאד מאד הוי שפל רוח להכנע לו ותהיה עניו טרם יאסוף רוחך אליו ויראו פנקסי מעשיך וגמולך ישוב בראשך על כן עשה זאת בני והנצל עזוב הגאוה ותפוס הענוה עזוב הגדלות ותפוס השפלות עזוב הרעה ותפוס ההכנעה יהיו בעיניך מעט חובים כעונות מרובים יעזוב אמריו ודבור דבריו והרהורים במגוריו ויזכור בורו בארו ויוצרו ויעזוב מעלו ויקרע מעילו ויסיר גודלו ויתפלל לו לכפר חטאו ולא ישוב לקיאו אם ישוב בתשובה יכפר חובה ויעבדנו באהבה יזכה לרוב טובה על כן בשר ודם בעפר יסודך והרוח תשוב למי שנתנה הדבק באהבת יוצרך טרם כביית נרך תסיר התאוה ודבק בענוה ענוה שאינו משיב למחרפיו ותדבר מרים ואהרן במשה הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר והאיש משה ענו מאד שלא ענה כלום בשלהי פרק כסוי הדם (דף פ"ט) שבולם פיו בשעת מריבה ובקדושין בפ' בת' (דף ע"א) שתיקותא דבבל היינו יחסותא ובפ' קמא די"ט (דף כ') מה זו סמיכה כשכש לו בזנבה ובפ' א' דשבת (דף י"ז) ישב הלל כפוף לפני שמאי וזכה הלכה כבית הלל בפרק א' דערובין (דף י"ג) שהיו שונין דברי בית שמאי קודם בית הלל ובפ' במה מדליקין (דף ל"א) ענותנותו של הלל וכן גדעון ויריבו אתו בחזקה ויאמר אליהם מה עשיתי אז רפתה רוחם מעליו בדברו את הדבר ודוד לא הלכתי בגדולות ולא רמו עיני כגמול עלי אמו תשימני לראש גוים כתר חכמה ענוה עקב ענוה יראת ה' אין מעלה כתוקף ענוה לשם שמים זוכה לארבעה עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים איזהו בן העה"ב עניו ושפל ברך וכת' יפאר ענוים בישועה בקשו ענוה אולי יש תקוה ובשלהי פ' כסוי הדם (דף פ"ט) בזכות הענוה העולם עומד שנחשב כאין ונחנו מה תולה ארץ על בלי מה.
